40 מעלות מתחת לאפס

מאת לאה אתגר, 7 ימים של ידיעות אחרונות, כ"ח אייר תשמ"ט 2.6.1989

הצלם פרי פרג', 52, חזר מחודש מסע-צילומים בקוטב הצפוני. אסקימוסים, דובי גריזלי, ים קרח, סערות, סכנת מוות. גם בשביל חמישה מליון דולר, לא היה חוזר על המסע.

הוא לא צלם של סמלים. עץ אצלו הוא עץ ופרח הוא פרח. צילומי צבע חדים, מדוייקים. מצלם מה שהוא רואה, בלי התחכמויות, בלי 'זויות' משוגעות. לא אכפת לו אם לא תכנה אותו אמן, הוא צלם נשמה עממי, כך על פי הגדרת עצמו.

הרעיון בא לו ביום חום לוהט, כשצילם על קו המשווה. שנתיים תיכנן את הנסיעה: חברה בלוס אנג'לס שמתמחה בסיורי קוטב באלסקה סייעה לוב סידורים. קיבל הנחיות צילום מהיצרנים. באיזה שמן להשתמש בקור של מעל 40 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, שהרי מצברי המצלמה אינם פועלים כבר ב-12 מעלות מתחת לאפס.

טס לאלסקה עם 11 מצלמות ומאות סרטי צילום. שם חיכו לו שני מלווים שמדברים ניבים אסקימוסיים ורופא צמוד. גם מטוס ארקטי קטן שחכר, כזה שיכול להחליק על הקרח ולנחות בכל מקום. בזמן הנחיתה היה צריך להלביש לו 'חיתול', כדי שלא יקפא.

פרג' אומר שאין צלם שתיעד את מראות הקוטב הצפוני כפי שעשה. פה ושם, ה'נשיונאל ג'יאוגרפיק' פירסם צילומים, אבל עבודה יסודית, אין. הוא גם יכול לטעון לכתר הישראלי, הראשון שתקע דגל 30 קילומטר עומק האוקיאנוס הצפוני הקפוא.

מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה.