על ההחלטה לצאת לצלם בקוטב הצפוני

פרג' פרי, הצלם הישראלי הראשון בקוטב הצפוני

פרג' פרי, הצלם הישראלי הראשון בקוטב הצפוני

מאת: פרג' פרי

בחיים היום יומיים שלי אני עוסק כצלם, אני מצלם המון דברים, אבל גם התחביב שלי הוא צילום. ותמיד אני מחפש לי דברים רחוקים, שיש להם סם לחיים. ככה הגעתי לקו המשווה, לג'ונגל באפריקה. היו שם חמישים מעלות מעל האפס, ואז הרגיזו אותי ואמרו לי, "חם לך". אמרתי, בפעם הבאה אני אפצה את עצמי ואני אגיע למקום קר יותר.

במחשבה ראשונה, אנחנו רגילים לראות עולם שמלא צבעים, שאלתי את עצמי – איך יראה העולם כשכולו לבן? מסתבר, שזה יפה. האסקימוסים קוראים לעצמם "הארץ היפה". והנה אני נמצא היום בקוטב הצפוני ומצלם להנאתי את כל הדברים היפים וזה במינוס חמישים מעלות מתחת לאפס. הרגשתי שדווקא ביום הראשון, צריך לתקוע את דגל ישראל באחת מפסגות הקרח. הוצאתי את הדגל עם מוט שהכנתי, מוט שמתחבר לכשתי מטר ורצתי במדרון עם הקרחון. באלפית השניה, רגע לפני שהגעתי, שקעתי עד הצוואר בשלג הרך. בשניה הזו תקעתי את המוט כלפי מטה עד שנעצר בקרח והדפתי את עצמי החוצה. שני דברים אני חושב שהצילו אותי, זה הרצון לחיים והמוט של הדגל. אני לא יודע אם היה לי מזל, אבל דבר אחד היה ברור, שהמלווה שלי כשיצאתי הסתכל ואמר – היה חסר לך רק עוד חצי מטר והיינו נפרדים לכל החיים.

חוג הקוטב הצפוני גדול פי עשרות פעמים ממדינת ישראל וחיים בו כעשרות אלפי אסקימוסים, דור הולך ונעלם. קר מאד ובחורף הקור מגיע לכחמישים מעלות מתחת לאפס. באזור הזה, כמו שהקרחונים הם נצחיים, גם הלילה הוא נצחי. וגם היום הוא נצחי. תארו לכם שאתם צריכים לחיות שלושה חודשים רצופים כל יום הוא לילה וכל לילה הוא לילה, לילה וחושך, 94 ימי חושך בשנה. ולאחר מכן יש לכם שלושה חודשים אור, אור ועוד אור וכל הזמן אור. זה שונה לחלוטין ובשביל להתרגל לדבר כזה, צריך המון כוח. למרות הכל, יש גם אביב, יש גם קיץ. ובכל קיץ מתחילים להפשיר הקרחונים ובחורף הם שוב קפואים. הנוף מקסים ונפלא, הצבעים מרהיבים, האגמים, החיות, יש המון ציפורים מנשר עד ברבור. זה דבר נפלא, אי אפשר לתאר את זה.

מי שחושב שנסיעה לקוטב הצפוני זה דבר קל, יש לו טעות גדולה. זה לא פיקניק שחוזרים ממנו עם צילומים יפים. זה מסע קשה, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה גופנית. כשחזרתי משם אמרתי לעצמי, שבעד שום הון שבעולם לא אחזור. אבל במחשבה שנייה, זו הייתה חוויה יחידה במינה! פתגם אסקימוסי אומר: "מי שלא ראה, מי שלא שמע ומי שלא הרגיש את זה על בשרו, לעולם לא ידע".

בביקורי בקוטב התארחתי אצל זוג זקנים, שניהם עברו את גיל התשעים ועברתי יום שלם איתם בסיפורים וחוויות. המבוגרים מחנכים את הילדים לכבד את הזקנים. הפתגם האסקימוסי הידוע אומר "כבד את הזקן, כי הוא ראה את השמש לפניך". משפט זה נחרט בזכרוני למשך כל חיי.